ברק מאיירהכפר ירדא (ياردا, בתעתיק מדוייק “יארדא”, לפעמים נקרא גם “ח’רבת ירדא”) היה כפר ערבי-פלסטיני קטנטן בנפת צפת שנחרב, ככל הנראה, במהלך מלחמת 1948.
במקום נמצאו שלל ממצאים ארכיאולוגיים, המוקדמים שבהם מתקופת הברונזה התיכונה (1550-2000 לפנה”ס).
בעת ביקור אנשי הקרן לחקר פלשתינה במקום, במסגרת סקר פלשתינה המערבית ב-1881, נקרא המקום “ח’רבת אל-לוזיה” ונמצאו בו רק מערות ורפתות הרוסות.
במפקד האוכלוסין הבריטי ב-1931 נמנו בירדא 13 תושבים ו-3 בתים, ובסקר הכפרים של 1945 הוערך מספרם ב-20, כולם מוסלמים.
באופן לא מפתיע בהתחשב בגודל הכפר, הצלחתי למצוא מעט מאוד מידע לגביו.
בית האחוזה של אבו-האשם
בירדא שכן בית אחוזה גדול, אשר נבנה כנראה במאה ה-19, והיה בבעלותו של אחד מעשירי צפת, בעל קרקעות בשם אמין אל-ח’דרה, או “אבו-האשם”. אל-ח’אדרה שיכן במקום מספר משפחות, ככל הנראה תושבים אשר עיבדו עבורו את האדמות.
בית האחוזה נבנה מאבני גיר מסותתות, שביניהן שולבו מעט אבני בזלת. צורת המבנה מזכירה ח’אן, ובמקורות ישראליים רבים אכן מתייחסים למקום כאל אכסניית דרכים, אך לא מצאתי סימוכין לטענה שהמבנה אכן שימש למטרה זו בשלב כזה או אחר.
ב-8 ביוני 1938, ימי המרד הערבי, הוצתו שדות החיטה של מושבת ראש פינה. כמה תושבים יהודים יצאו לכבות את האש, ובמהלך מאמצי הכיבוי הותקפו במטר יריות. רק בבוקר שלאחר מכן, שמו לב כי אחד התושבים שיצאו לכבות את האש, איש פלוגת בית”ר, ישראל ליברמן, איננו נמצא. הם חזרו לשדה ומצאו שם את גופת ליברמן מוטלת עם כדור בחזה. המשטרה הבריטית הביאה מיד כלבי גישוש, ואלו הובילו, לפי עקבות, עד לבית האחוזה בכפר ירדא, במרחק של קילומטר וחצי ממקום האירוע.
המשטרה עצרה שישה מהתושבים, ביניהם אחד מבני משפחת אל-ח’אדרה, ורועה צאן משבט בדואי שחנה בסמוך.
כמה ימים מאוחר יותר שוחררו כל החשודים. ביום בו שוחררו העצורים נמצא ערבי הרוג ליד ירדא. המשטרה חקרה לגבי המקרה 13 נוטרים יהודים, אך הפסיקה את החקירה מכיוון שהיה חשד כי “הרצח הוא עניין של פרובוקציה” (כך נכתב בעיתון הצפה, 12.6.1938).
לפי מקורות ישראלים, אדמות ירדא ובית האחוזה נקנו על-ידי קק”ל ב-1936. לא ברור אם אכן כך היה, שכן ידוע כאמור שב-1938 חיו במקום משפחות ערביות והבית עוד היה בבעלות אבו-האשם, וגם ב-1945 עוד היו בכפר תושבים ערבים על פי סקר הכפרים.
מלחמה על הח’רבה
לא ידוע מתי ננטש הכפר אך ככל הנראה היה זה לפני קיץ 1948. חייל מגדוד 22 של חטיבת כרמלי שהגיע לירדא באמצע יולי כבר תיאר את בית האחוזה כ”חורבה”, וכך המבנה גם נראה בתמונות מאותם ימים. ב-1949 תיארו גם במעריב את ירדא כ”חורבה עתיקה”. יתכן כי אנשי ירדא ברחו, כמו תושבי כפרים אחרים באיזור, בעת מבצע יפתח באפריל 1948, אך העדויות הנ”ל גורמות לי להעריך כי אפשר והכפר נעזב אפילו קודם לכן.
ערב ההפוגה הראשונה, ביוני 1948, הגיע הצבא הסורי עד פאתי ירדא, לאחר שכבש בדרך את המושבה משמר הירדן. אחרי שהסתיימה ההפוגה, החלו ב-10.7 קרבות קשים באיזור ירדא, שהחליפה ידיים מספר פעמים בימים שלאחר מכן, עד שנכבשה סופית על-ידי צה”ל ב-18-19 ביולי. בקרבות “עשרת הימים” בירדא נהרגו עשרות לוחמים משני צידי המתרס – חיילי צה”ל וחיילי הצבא הסורי.
באפריל 1949 החלו שיחות שביתת הנשק בין ישראל לסוריה. השיחות התנהלו באוהל בקצה האיזור המפורז בין המדינות, סמוך לירדא. הסכם שביתת הנשק נחתם באותו מקום ביולי של אותה שנה.
בנובמבר 1949 הוקם בסמוך לירדא, על-ידי בוגרי בית”ר ויוצאי האצ”ל, מושב משמר הירדן (לזכר המושבה באותו שם שחרבה במלחמה), שנקרא בתחילה גם “בני צפת”.
35726/רג, צלם לא ידוע, אוסף ארכיון צה”ל ומעהב”ט.
מה שנותר מהעבר – שרידי הכפר כיום
במשך עשרות שנים עמדו שרידי בית האחוזה עזובים ומוזנחים. ב-1995 עבר המבנה שחזור ושימור מטעם המועצה לשימור אתרים. במקום הוקמה אנדרטה לזכר חיילי צה”ל שנהרגו בקרבות הגזרה ב-48. כיום המקום מטופח והגישה אליו נוחה. בתמונות שצילמתי במקום תוכלו לראות את המבנה המרשים בו מספר חדרים, חצר פנימית, בור מים וקשתות.
בהערת שוליים אציין כי באף אחד מהמקורות העבריים שנתקלתי בהם, מלבד כתבות העיתונות מ-1938 ואתרים בנושא הנכבה, לא אוזכר בשום צורה קיומם של כפר ערבי או תושבים ערבים בירדא. כמעט תמיד ההתייחסות העברית למקום היא כאל חורבה עתיקה ונטושה.
מקורות:
1. רשות העתיקות, סקר מפה ראש פינה, ח’ ירדא
2. הארץ, 8.6.1938, “ישראל ליברמן ז”ל”
3. הבקר, 9.6.1938, “ישראל ליברמן נהרג בשעת כבוי האש בשדות החטה”
4. דבר, 8.6.1938, “ישראל ליברמן נרצח מהמארב”
5. הצפה, 9.6.1938, “ישראל ליברמאן”, “דם ואש”
6. הצפה, 12.6.1938, “שוחררו”, “נמצא ערבי הרוג”
7. אתר גדוד 22, “קרבות משמר הירדן וחירבת יארדה כנגד הצבא הסורי 1948”, עדות של ידידיה יצחקי
8. הקרן לחקר פלשתינה, סקר פלשתינה המערבית, 1880-1881
9. דבר, 13.7.1948, “אבידות קשות לצבא קאוקג’י”
10. דבר, 6.8.1948, “אל “החזית הנשכחת””
11. “כוחותינו כבשו מישלטים בחזית משמר הירדן”, המשקיף, 19.7.1948
12. פלסטיין פוסט, 9.6.1938, “Rosh Pina Jew Murdered While Fighting Wheat Blaze”
13. מפקד האוכלוסין 1931
14. סקר הכפרים 1945
15. מפות הסקר של פלשתינה
16. הבקר, 10.4.1949, “הסורים לא הופיעו למו”מ ביום ו'”
17. על המשמר, 6.4.1949, “בשטח הפקר בצפון החלו שיחות ישראל-סוריה”
18. הבקר, 8.5.1949, “נמשך הקפאון במו”מ עם הסורים”
19. הבקר, 15.4.1949, “נחתם הסכם להפסקת-אש כנה בין משלחות ישראל וסוריה”
21. הבקר, 21.4.1949, “היום מתחדשות שיחות ישראל-סוריה”
22. הבקר, 13.5.1949, “היום תשובת ישראל וסוריה להצעות באנץ'”
23. הבקר, 22.4.1949, “הושמעו הצעות הצדדים במו”מ עם סוריה”
24. מעריב, 17.5.1949, “המשלחתרון שלנו מנהל מו”מ עם הסורים…”
25. עבאסי מוסטפא, “אלג’יש – היסטוריה של כפר גלילי”
26. חרות, 19.1.1950, “ארגון “בני צפת” התנחל ב”משמר הירדן” החרבה”
27. אל-ח’אלידי וליד, All That Remains
28. אתר “מפת אתרי מלחמת העצמאות”
29. כבהא מוסטפא, “جولة في القرى الفلسطينية المهجرة (الحلقة 7 ) أكراد الخيط”
