ח’רבת אל-זכור

ח’רבת אל-זכור (خربة الزكور) היה כפר ערבי-פלסטיני בנפת טול כרם, שתושביו נעקרו ב-1949.

הכפר ישב על שתי גבעות שכנות, לא רחוק מג’לג’וליה וכפר ברא.
במקום נמצאו שרידים ארכיאולוגיים רבים, המוקדמים בהם מתקופת הברזל (אשר החלה, בקירוב, בתחילת האלף הראשון לפנה”ס) – גתות, מערות קבורה, פסיפס ועוד. במקום התקיימה לסירוגין התיישבות במשך אלפי שנים.
שם הכפר, לפי לקסיקון הקרן לחקר פלשתינה, מגיע מהמילה “נץ” (אולי שיבוש של המילה הערבית “אל-סקר”).

הכפר הנעלם

לא הרבה ידוע על ההתיישבות במקום במאות ה-19 וה-20. למרות זאת, עשיתי כמיטב יכולתי למצוא מידע מקיף ככל האפשר.
במאה ה-19 התקיים אל-זכור כישוב בת לכפר ת’ולת’, הממוקם כ-6 קילומטרים מערבה (כיום בשטחי הגדה המערבית). גם הכפר הסמוך, ח’רבת ח’ריש, שימש ככפר לווין לת’ולת’. ייתכן כי הכפרים הוקמו כפיתרון למחסור בקרקעות בכפרי האיזור.
בקירות בתי הכפר הערבי שולבו אבני בנייה קדומות ופריטים אדריכליים.
הכפר חרב כתוצאה ממלחמות פלאחים באמצע המאה ה-19, ותושביו חזרו למקום מוצאם בכפר ת’ולת’.

ב-1852 ביקר החוקר האמריקאי רובינסון באיזור, בדרכו משכם ליפו. אחרי תצפית על האיזור הוא אמר כי ח’רבת אל-זכור “נראית נרחבת וקדומה”.
ב-1870 תיאר החוקר ויקטור גרין את הכפר ההרוס כחורבות של כפר ערבי “חשוב”. במפה של גרין מ-1881 מוזכר אל-זכור ככפר הרוס. גם במפת ה-PEF מאותה תקופה אפשר למצוא איזכור לחורבה.

לדבריהם של זקני כפר ת’ולת’, הכפר יושב מחדש בשלהי המאה ה-19, וניטש שוב במהלך מלחמת העולם הראשונה, ככל הנראה, גם הפעם היה זה בעקבות סכסוכים מקומיים.

בשנת 1942 אוכלס הכפר מחדש. למרות זאת, הכפר לא מופיע ברוב המפות המנדטוריות, ובאלו שכן הוא מסומן כחורבה. אל-זכור לא מופיע גם במפקדי האוכלוסין הבריטיים או סקר הכפרים מ-1945. לפי הערכות התגוררו בכפר, ערב חורבנו הסופי, כ-150 תושבים.
ברוב המקורות המונים את הכפרים שנחרבו בעקבות מלחמת 1948, לא מוזכר אל-זכור. ייתכן והסיבה לכך היא העדרו של הכפר מהמפות ורישומי האוכלוסין.

עם חתימת הסכם שביתת הנשק עם ירדן ב-1949, והעברת כפרי המשולש לישראל, נותרו רוב קרקעות אל-זכור בצידו הירדני של הקו הירוק. בעקבות כך נאלצו רוב תושבי הכפר לעבור מזרחה, אל מעבר לגבול. במקום מושבם החדש, מרחק קצר מאל-זכור, הקימו התושבים את הכפר עזבת סלמאן (או “אבו סלמאן”).

אבו אחמד לא עוזב

אדמותיה של משפחה אחת – משפחתו של עטא ריזק אללה ע’ריבה (אבו אחמד) – נותרו בצידו המערבי של הגבול. בני המשפחה נשארו לבדם בישראל, אחרונים מאנשי הכפר. גם ביתם בגבעה המערבית של הכפר, שנבנה ב-1946, נותר עומד על תילו.

בני המשפחה התקשו להתמודד עם הבדידות והצפיפות בביתם הקטן על הגבעה, ועברו להתגורר באופן זמני בכפר קאסם. משם עברו להתגורר בג’לג’וליה, לאחר שקיבלו אישור מהמושל הצבאי לרכוש שם בית. אבו אחמד המשיך להגיע מדי יום לאדמותיו בכפר החרב. הוא סירב בתוקף למכור את האדמות כל עוד הוא חי. לדבריו, חיילי הצבא ירו עליו מספר פעמים כדי שיפסיק להגיע לאדמותיו, ואז הפקיעו ממנו חלק מהאדמות בטענה שהן אינן מעובדות.
בביתו של אבו אחמד באל-זכור השתמשו חקלאים ישראלים, לפחות עד שנות ה-90, כמבנה לאחסון חציר.

נראה כי גם בצידו השני של הקו הירוק המשיך נישול תושבי אל-זכור – בדיווח שהעביר נציג ירדן באו”ם למזכ”ל האום בפברואר 1988, נכתב בין השאר על אלפי דונמים שהפקיעה ישראל, בדצמבר 1987, מידיהם של אזרחים ערבים, כולל אדמות באל-זכור (שכאמור רובן נותרו בשטחי הגדה) ובאבו-סלמן.

מה שנותר מהעבר – הכפר כיום

הישובים הישראלים ירחיב (נוסד ב-1949), חורשים (1955) ונירית (1981), הוקמו, לפחות בחלקם, על אדמות אל-זכור. ההתנחלות אורנית (1985) ממוקמת כמעט בצמוד לכפר, מדרום-מזרח אליו, ויתכן כי נבנתה גם היא על קרקעות אל-זכור.
על הגבעה המזרחית של הכפר הוקם חניון ומצפה לזכרו של חזי ספיר, חייל צה”ל שנהרג בעזה. החניון הוא חלק מיער חורשים, שננטע באיזור על-ידי הקרן הקיימת לישראל, על אדמות אל-זכור וח’רבת ח’ריש.
על הגבעה המערבית של הכפר הוקם מגדל תצפית של קק”ל, לאיתור שריפות.

כיום נותר מאל-זכור ביתו של אבו אחמד, בגבעה המערבית, וכמה שרידי בתים וקירות בגבעה המזרחית. מלבד זאת אפשר למצוא במקום גם בורות מים, עצי פרי ושיחי צבר שנותרו מהכפר, כמו גם רבים משרידי ההתיישבות העתיקה במקום.

מקורות:
1. חדשות ארכיאולוגיות, גיליון 118 לשנת 2006
2. אתר biblewalks.com
3. מכון דש”א, סקר יער חורשים
4. רשות העתיקות, אתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל, אתר חורבת זכור
5. רשות העתיקות, אתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל, אתר ד’הר זכור
6. אתר nakba-online.tripod.com
7.1 אתר Palestine Remembered, סרטון סיור בח’רבת זכור (צולם ע”י אורי זאקהם)
8. קובץ התקנות, מדור לשלטון מקומי, 4.6.1958
9. אתר thakafamag.com, “خربة زكّـور”, מתוך הספר “المثلث .. الأرض والإنسان” של פואד עבדל נור, 1993
10. מפות הסקר של פלשתינה
11. מפת הקרן לחקר פלשתינה
12. מפת החוקר ויקטור גרין
13. אתר palopenmaps.org
14. דבר, 26.3.1975, “יער החורשים וחורבת זכור”
15. הקרן לחקר פלשתינה, סקר פלשתינה המערבית
16. אתר עמוד ענן
17. אתר Palestine Remembered, “قرية خريش المهجرةا ولمدمرة – الفصل الثاني” (נכתב ע”י עזיז עראר)
18. אונר”א, “OPT: Special report on the West Bank security barrier, יולי 2003”
19. ויקיפדיה העברית, ערך “נירית”
20. אתר arab48.com, “كفر برا زهرة القرى…”, ד”ר מוחמד עקל
21. גרוסמן דויד, ספראי זאב, Satellite Settlements in Western Samaria
22. ויקיפדיה העברית, ערך “אבו סלמאן”
23. אתר האו”ם, “Israeli settlement – Letter from Jordan”, מכתב מ-2.2.1988