אורחאן דברת \ אורחאן הכרמל

מזרח תיכון חדש?

אמצע שנות התשעים, תקופה של אופטימיות ותקווה – הסכמי אוסלו נחתמים, אחר כך גם הסכם השלום עם ירדן. היה נראה שסוף סוף הולכים לעבר מזרח תיכון חדש.
חבורת יזמים ישראלים, ביניהם האדריכל יוסי עמיר, רואים בעיני רוחם את מבול התיירים שישטוף את הארץ בעקבות הסכמי השלום. הם מחליטים לפתוח מרכזי אוכל וקניות לצד כבישים ראשיים באיזורים מתויירים. עבור התוכניות הגרנדיוזיות הם מקבלים מימון מתד אריסון שנכנס גם הוא כשותף לעסק, ובתו שרי אריסון מנהלת עבורו את השותפות.
בינתיים מתחילה תקופת הפיגועים והעתיד מתחיל להיראות פחות ורוד, אבל העבודות כבר בעיצומן, וב-1996 נפתח אורחאן דברת, בצמוד לכביש 65 הצפוני.

אורחאן דברת בימיו הראשונים

אירופה בישראל

האורחאן (הלחם של המילים “אורחן” ו-“חאן”), בתכנונו של יוסי עמיר, מעוצב בראוותנות, שלא להגיד צעקנות, כמיטב האופנה הניינטיזית.
חברת המלונות והמסעדות השוויצרית מובנפיק מגיעה כדי להפעיל שוק דוכני אוכל, גולת הכותרת של המקום. לא מאוד שונה משווקי האוכל המקורים שיצוצו 20 שנה מאוחר יותר כמו פטריות אחרי הגשם.
בנוסף לשוק האוכל, וסניף בורגר קינג למי שפחות התחבר לקונספט החדשני, פותחים בקומה הראשונה של האורחאן גם אגף מסחר, כמה מתקנים לילדים, ואפילו גלריה לאמנות. גם מזרקות יש, ובכניסה עוברים במעין בוסתן. בקומה השנייה נפתח מרכז מבקרים, כולל עלונים עם מסלולי טיול באיזור ותצפית פנורמית מהגג.
גם מלון עם 100 חדרים כבר מתוכנן להיפתח במקום.
מעל המבנה מתנוסס סימן ההיכר של של המקום, כדור כתום. על הכדור מותזים זרמי מים, נותנים אשליה כאילו הוא מרחף באוויר.

הכדור הכתום

שנה לאחר מכן נפתח גם אורחאן הכרמל בצומת אליקים. קטן יותר מהמתחם בדברת אך עדיין מפואר יחסית.
בקניון הלונדון מיניסטור בתל אביב נפתחת מסעדת הדגל של המיזם.
היזמים מתכננים לפתוח עשרה מתחמים סמוך לכבישים ברחבי הארץ.

החלום ושברו

בעקבות מסע פירסום אגרסיבי (שהצליח לגרום גם לי, בתור ילד, לנדנד להוריי שיקחו אותי ל”כדור הכתום”) המקום הופך להצלחה מסחררת בשנתו הראשונה לפעילות.
אחרי שההתלהבות הציבורית הראשונית שוככת, מתחילה דעיכה מהירה, וההשקעה הגדולה לא מוכיחה את עצמה.

מבלים באורחאן הכרמל. קרדיט: ארכיון עין השופט

בראשית שנות ה-2000 מתחילה האינתיפאדה השנייה אשר הורגת את התיירות בארץ וסותמת את הגולל על החלום הגדול. חברת מובנפיק מנסה למזער נזקים ומפסיקה ב-2001 את פעילותה בישראל.
מאז היו נסיונות לפתוח עסקים שונים במתחמים, אך הם נכשלו בזה אחר זה. ב-2004 נסגר אורחאן הכרמל, ושנה לאחר מכן גם הסניף בדברת.

הווה עגום, עתיד עמום

מאז ועד היום עומדים המתחמים שוממים ומוזנחים, מתפרקים אט אט.
האורחאנים נמצאים כיום בבעלותה של חברת נצבא, מומחים ב”ישיבה” על פילים לבנים (לדוגמה תחנה מרכזית בת גלים בחיפה ומלון הנסיכה באילת, או התחנה המרכזית בתל אביב שצפוייה להתפנות בשנים הקרובות).
בשיחה עם Ynet בדצמבר 2021 אמר מנכ”ל החברה על אורחאן דברת כי “המקום לא למכירה, אלא להשכרה” וש”אין לנו אינטרס למכור את המקום. אנחנו מאמינים בו יש לו מיקום פנטסטי מול הר תבור וליד כבישים ראשיים”. מדבריו אפשר אולי להסיק כי המקום ישאר נטוש עוד זמן מה.
בינתיים נהנים מהמקום חובבי נטושים, צלמים ואמני גרפיטי, שמגיעים לבקר בשרידים הפוסט-אפוקליפטיים משהו של הכדור הכתום.

אורחאן דברת

אורחאן הכרמל

מקורות:
1. אתר mynet עפולה ועמק, 24.12.2021, “25 שנה לאורחן דברת הנטוש: מה צופן לו העתיד?”
2. אתר xnet ynet, 21.12.2014, “עלייתו ונפילתו של אורחן דברת: קם עם תהליך השלום, מת באינתיפאדה”
3. אתר נ.ת.ע. אדריכלות, “תכנון אדריכלי – אורחאן כרמל”
4. אתר ynet, 5.8.2001, “רשת המסעדות מובנפיק יוצאת מישראל”
5. בלוג “חלון אחורי”, “סיבוב באורחן הכרמל הנטוש”
6. אתר הארץ, 13.9.2005, “איש העסקים גבי אדרי רוכש את האורחנים של חברת שרגד תמורת כ-30 מיליון שקל”
7. אתר וואלה!, 5.8.2001, “רשת מובנפיק יוצאת מישראל: סגרה את שתי מסעדות הדרכים הנותרות”
8. אתר גלובס, 14.1.1999, “מובנפיק תקים סניף בת”א במקום חנות הרהיטים דירן”