ברק מאיירשדה דב, או בשמו המלא “נמל התעופה ע”ש דב הוז”, הוקם ב-1938, בעברו הצפוני של נחל הירקון, סמוך לתחנת הכוח רידינג. ראשי הישוב העברי החלו כבר כמה שנים קודם לכן לבקש משלטונות המנדט הבריטי שיאפשרו להקים שדה תעופה בתל אביב. בעקבות המרד הערבי של 1936-1939, והקשיים שהוא הערים על התנועה בדרכים, הסכימו הבריטים להקמתו של שדה תעופה קטן.
“הקמת שדה התעופה משחררת את תל אביב מאימתם של חוצות יפו ומתלותה ביפו… מאימתם של כביש לוד ושל לוד עצמה – צעד נוסף לעצמאותה הכלכלית של העיר תל אביב ולהגברת בטחונה” הכריז עיתון דבר בערב השקתו של השדה, בספטמבר 1938, וציין גם כי נמל התעופה יעזור לחזק את הקשר עם מרכזי המסחר והכלכלה בעולם ועם מרכזי היהודים בגולה. בעקבות פתיחת קו הטיסות לביירות, כתבו גם כי “אין זה אמצעי תחבורה בלבד. מוקם כאן קשר תרבותי לארץ השכנה לתועלתן של שתי הארצות”.
את שמו קיבל שדה התעופה לאחר שבשנת 1940 נהרג בתאונת דרכים סגן ראש עיריית תל אביב, דב הוז, שהיה מחלוצי התעופה בארץ.
לאורך השנים עבר שדה התעופה גילגולים רבים, ושימש בין השאר את חיל האוויר המלכותי הבריטי, את “שירות האוויר” – מעין חיל אוויר ראשוני של ארגון ההגנה, חיל האוויר הישראלי, מטוסים פרטיים, מטוסי תובלה וכמובן טיסות נוסעים.
כבר מראשית שנות ה-60 של המאה הקודמת החלו לעלות דרישות לפינוי השדה, בעיקר על רקע התפתחות השכונות שבצידו הצפוני של הירקון. במשך שנים גורמי ממשל שונים הבטיחו, לסירוגין, לפנות ולסגור את השדה, או לחילופין, לפתחו ולהרחיבו. כך דברים התגלגלו במשך קרוב ל-60 שנה ולבסוף נסגר השדה ב-2019 וכמה חודשים מאוחר יותר הושלם פינויו. בשטח בו עמד שדה התעופה מתוכנן פרוייקט מגדלי מגורים.
בחיפוש ברשת ניתן למצוא בקלות מידע רב על שדה התעופה, אז אביא פה רק שני סיפורים אנקדוטליים משולי ההיסטוריה שלו.
ההרוג הראשון
בשעות הבוקר המוקדמות של ה-15 במאי 1948, יום אחרי הכרזת המדינה ושעות ספורות לאחר סיום המנדט הבריטי, תקפו מטוסי קרב מצרים את שדה דב, אשר שימש את הכוחות הישראלים. כמה מטוסים נפגעו, וטייס אירגון ההגנה, תל אביבי בן 19 בשם מרדכי טופל, יליד פולין, נהרג והיה לתושב תל אביב הראשון שנהרג במלחמה מול צבאות ערב הסדירים, ויתכן כי גם להרוג היהודי הראשון של המדינה שזה עתה קמה.
הטייס שלא אהב את שדה דב
כפי שציינתי קודם, כבר מראשית שנות ה-60 חזרו ועלו דרישות לסגירתו ופינויו של שדה דב, בשל מפגעי זיהום האוויר והרעש. לאחר שראש עיריית תל אביב דאז, יהושע רבינוביץ’, הצליח להוציא התחייבות בכתב מדוד בן גוריון ששדה דב יועבר ממקומו, החלו עבודות על בניית שכונה חדשה, סמוך לשטח השדה – תוכנית ל’.
במהלך שנות ה-70 נבנתה ואוכלסה השכונה, אך שדה התעופה המשיך לפעול. בן גוריון כבר פרש מעיסוקיו הפוליטיים והלך לבלות את שנותיו האחרונות בצריף בשדה בוקר. לאחר שהצטמצמה פעילות השדה נתפרסמו שוב ידיעות על סגירתו הצפוייה, עלה הביקוש לרכישת דירות בשכונה, ואיתו גם המחירים. גם רבינוביץ’ המוזכר לעיל עבר אל השכונה. אבל במקום סגירתו של הנמל, הוכרז ב-1979 על תוכנית להרחבתו ולהפיכתו לנמל תעופה מרכזי שיקל על העומס בנתב”ג.
תושבי השכונה יצאו למאבק כאשר הם מגובים ע”י רבינוביץ’ וראש עיריית תל אביב הנוכחי (דאז), שלמה להט (צ’יץ’). דרישתם הייתה שהשדה יפונה, או לכל הפחות שתבוטל התוכנית החדשה. את המאבק הנהיג ראש ועד התושבים, יועץ השקעות צעיר בשם דן היימן, שהיה גם טייס חובב. בכתבה בעיתון מעריב ב-11 למאי 1979 היימן התלונן על “התעלמות צינית מזכותם הטבעית של רבבות אזרחים לחיות כבני אדם מחוץ לאיזורי הרעש של ‘בומים’ סילוניים, פליטת גזים רעילים, וערפיח מתאבך”. הוא הוסיף גם כי במידה והרשויות לא יעצרו את ההרחבה המתוכננת “נאלץ אותם לעשות כן, אפילו נצטרך להשתטח בשדה כדי למנוע את הרחבתו”.
בו בזמן, מטוסו הפרטי של היימן חנה דרך קבע בשדה דב, ומשם היה יוצא לטיסות אימונים.
המאבק הצליח חלקית – השדה אמנם לא פונה, אך התוכניות לפיתוחו הוקפאו.
בליל ה-12 לפברואר 1980 יצא דן היימן עם שניים מחבריו, אדי שדה ומוריס בן-שושן, לטיסת אימונים שגרתית. בשל תקלה לא ברורה, התרסק מטוס ה”פייפר” בים מיד לאחר המראתו, בסמוך לשדה דב. לחוף בהרצליה נסחפה רק אנטנה מהמטוס, והחלו חיפושים אחר הנעדרים וחלקי המטוס. בשבועות שלאחר מכן נסחפו לחוף גופותיהם של שלושת החברים, אך המטוס עצמו לא נמצא. ועדת חקירה שמיד מונתה לחקור את נסיבות התאונה, הודיעה כי לא תוכל להגיע למסקנות בלי שימצאו שרידי המטוס, ושחיפוש אחריהם יהיה יקר ומסובך.
לא מצאתי ידיעה על כך שהשרידים נמצאו אי פעם, אז ככל הנראה, המקרה נשאר בגדר תעלומה.
בתמונות המצורפות, מלבד הסט שצילמתי במקום: תמונה של שדה דב ורידינג מ-1938, מתוך אתר “תל אביב 100”; תמונות של השדה מ-1939 שצולמו ע”י זולטן קלוגר; חיילים שומרים על שדה דב ב-1948 (צילום: בוריס כרמי).
בנוסף, כמה קישורים לכתבות:
מאמר מעיתון דבר בערב חנוכת השדה, 22.9.1938
כתבה על מאבק תושבי תוכנית ל’, מתוך מעריב, 11.5.1979
קטע על מרדכי טופל מעיתון מעריב, 11.6.1948
“הטייס שלא אהב את שדה דב”, מעיתון מעריב, 15.2.1980, כמה ימים לאחר התרסקות המטוס.
מקורות:
1. ויקיפדיה בעברית
2. “השבוע במשק הארצי”, הצפה, 28.9.1938
3. “דבר היום”, דבר, 22.9.1938
4. “דבר היום”, דבר, 23.9.1938
5. “הקרבן הראשון”, מעריב, 8.5.1949
6. “מרדכי טופל הי”ד”, מעריב, 11.6.1948
7. “עליה, בטחון ועצמאות כלכלית”, דבר, 11.1.1957
8. “תכנית ל נגד שדה דב”, מעריב, 11.5.1979
9. “הטייס שלא אהב את שדב דב”, מעריב, 15.2.1980
10. “חוקרי התרסקות המטוס ליד שדה דב: הסיבה לא ברורה”, מעריב, 13.3.1980
11. “שדה דב בהילון נמוך”, מעריב, 13.8.1976
