שכונת גבעת נער

לאחרונה התבשרנו כי משרד התחבורה, עיריית תל אביב ומנהל מקרקעי ישראל הגיעו לסיכום כי התחנה המרכזית החדשה בתל אביב תפונה עד 2023, אז חשבתי שזו הזדמנות טובה לספר לכם על שכונה נשכחת, אחת הנפגעות העיקריות מאותה תחנה.

דרום תל אביב של פעם

בצידה המזרחי, דרך סלמה (שלמה) בתל אביב מפרידה כיום בין שתי שכונות – נווה שאנן מצפון ושכונת שפירא מדרום. אך בעשורים הראשונים להתיישבות היהודית באיזור, השטח נחלק לכמה שכונות קטנות בנוסף לשכונות הנ”ל. השכונות נבנו, כמו רוב דרום תל אביב, על שטח שלפני כן היה ברובו פרדסים, שביניהם משובצים כמה בתי באר וסכנאת (מעין שכונות\כפרים זעירים) ערביות.

אחת מאותן שכונות יהודיות קטנות הייתה גבעת נער. שכונה של בתים בני קומה אחת, שהוקמה ב-1940, על אדמות ששכר סלוואדור נער מבעלי הקרקע הערבים. גבולות השכונה היו, בקירוב, רחוב הקונגרס מצפון, דרך סלמה מדרום, רחוב מנשה בן ישראל ממערב, ופרדס ערבי ממזרח. במקומו של הפרדס עומדת כיום התחנה המרכזית החדשה, אשר עבור בנייתה נהרס בשנות ה-60 גם חלק מהשכונה.
למרות שהשכונה שוכנת מצפון לדרך סלמה, בשנים מאוחרות יותר נחשבה כחלק משכונת שפירא.
בצמוד לשכונה, על דרך סלמה, הוקם בשנות ה-40 אולם חן, עליו ארחיב בהמשך הפוסט.

חוזה השכירות עליו חתם סלוואדור נער ב-1940 היה לתקופה של 15 שנה, ולאחר הליכים משפטיים, זכה ב-1958 האפוטרופוס לנכסי נפקדים בבעלות על הקרקע.

אסון לתושבי השכונה

בשנים הראשונות לבניית התחנה המרכזית, גילו תושבי השכונה הקטנה והשקטה כי החיים בצילו של אתר בנייה עצום, כששטח השכונה עצמה מוקפא, אינם מה שציפו לו כשרכשו את בתיהם. כמו שנאמר בתזכיר שהפיצו “עד מהרה נוכחנו לדעת, כי הברכה שתביא הקמת התחנה טומנת בחובה אסון לתושבי השכונה שלנו”. בראיון לכתבה במעריב ב-1972, תושב אחד אמר “אנו גרים בגטו מתחת לענק ברזל ובטון”, אחר הוסיף “תראה את המצב עכשיו, תתאר לך מה יהיה כאשר תפתח התחנה לתנועה, הרי זו ממש התעללות”.
הם נאבקו על מנת לבטל את הקפאת הקרקע, לפתוח את הדרכים שנחסמו, או לכל הפחות לקבל פיצויים, אך מאבקם לא צלח.
התחזיות השחורות של תושבי השכונה אכן התממשו, ועם השנים הפך האיזור לאחד המוזנחים ביותר בעיר, שכונת עוני עלובה ועזובה, slums של ממש.

אך נראה כי ההזנחה של השכונה לא התחילה עם בניית התחנה המרכזית החדשה, אלא שנים לפני כן – בכתבה מעיתון “קול העם” של המפלגה הקומוניסטית, מ-1955, שמספרת על הזנחתה של שכונת שפירא בידי עיריית תל אביב, מוזכרת גם גבעת נער. התמונה המצטיירת מן הכתבה לא מאוד שונה מהיום – “נסיון דומה נעשה גם במקום הנקרא “גבעת נער”, אף כאן פירותיו דלים מאד: עצים קטנים, אפורים, מתיבשים, עצובים בסביבה עוינת זו. “גבעת נער” אמנם שורצת נערים ונערות, כמו כל רחובות השכונה. מתרוצצים יחפים, לבושים חולצה קרועה ומכנסיים קצרים, משחקים באבק”.

מה צופן העתיד?

כיום חיים בשכונה בעיקר עובדים זרים ופליטים, אך משקיעים למיניהם לוטשים עיניהם לאיזור ורוכשים מגרשים, בתקווה לבנות בעתיד בתי קומות ומגדלים. יתכן ועוד כמה שנים לא ישאר הרבה מהשכונה, שנראה כי נשכחה כבר לפני שנים רבות.

---

אולם חן

מצידה הדרומי של גבעת נער, על דרך סלמה, עומד אולם חן – בניין אפור שבולט בנוף. הבניין, שבנוי מבלוקים, לבני סיליקט, בטון וברזלים חשופים, הוקם בשנות ה-40 של המאה הקודמת. בנייתו לא הושלמה, אך למרות זאת שימש מסוף שנות ה-40 ועד שנות ה-70 כמרכז תרבותי ששירת את גבעת נער, שכונת שפירא, ושאר השכונות באיזור. האולם שימש לאירועים שונים כגון אסיפות פוליטיות, אירועים משפחתיים, הצגות והקרנות סרטי ילדים (למרות שלא היה מוגדר רשמית כקולנוע. לא רחוק ממנו פעל קולנוע זהר ששימש כקולנוע השכונתי).
כיום הבניין כולו משמש כחנות ומפעל של חברת “יהלום תאורה”.

עדכון ינואר 2023: חברת “יהלום תאורה” פינתה את המבנה של אולם חן לפני מספר חודשים. הבניין נאטם ונראה כי מיועד להריסה.

---

בגלריה, מלבד סט התמונות שלי מהשכונה ומאולם חן, הוספתי הודעה פורמלית של בית קפה בשכונה מ-1947, מתוך העיתון דבר, ומודעות שונות מעיתונים, המזמינות את הקהל לאירועים באולם חן.

בנוסף:
הכתבה במעריב מ-1972 על מאבק תושבי השכונה
קטע הכתבה בעיתון קול העם מ-1955

מקורות:
1. אתר “תל אביב 100”
2. “תושביה של גבעת נער מתכוננים להפגין”, ⁨⁨מעריב⁩⁩,16.3.1972
3. “האפוטרופוס זכה בשטח של 10 ד'”, ⁨⁨הצפה⁩⁩, 26.6.1958
4. “⁨⁨האפוטרופוס זכה”, חרות⁩⁩, 26.6.1958
5. ⁨⁨”למען עתידם הצביעו”, קול העם⁩⁩, 12.7.1955
6. מפות שונות של איזור תל אביב-יפו משנות ה-20-30-40