אל-רמת’אניה

אל-רמת’אניה (اﻟﺮﻣﺜﺎﻧﻴﺔ) היה כפר סורי שישב ברמת הגולן עד שנעקר ב-1967, עת נכבש על-ידי ישראל. אוכלוסיית הכפר הייתה ערבית-בדואית ברובה, עם מיעוט צ’רקסי. תושבי הכפר הערבים היו מבני שבט אל-בחאתרה, שאנשיו איכלסו גם כפרים נוספים באיזור – ח’ויח’ה, עין ורדה ואל-דלוה.

היסטוריה עתיקה

מקורות המים הרבים שמסביב, כמו גם האדמה הפוריה, הפכו את המקום לנקודה אידיאלית להתיישבות. אם כן, אין זה מפתיע כי באיזור הכפר, אשר היה ממוקם כשני קילומטרים מצפון לכפר הגדול אל-ח’שניה, נמצאו ממצאים ארכיאולוגיים רבים מתקופות שונות. הממצאים מצביעים על כך כי המקום היה מיושב לסירוגין לפחות מתקופת הברונזה הקדומה, באלף השלישי שלפני הספירה. בשטח הכפר וסביבתו נמצאו שרידים ארכיאולוגים רבים מהישובים ששכנו במקום בעבר, ורבים מהשרידים עדיין אפשר לראות בשטח, כגון מגוון פריטים אדריכליים מעוטרים.

ב-1884 הגיע למקום החוקר גוטליב שומאכר, ותיאר חורבה מלאה בשרידים עתיקים, כולל אבנים מסותתות, חדרים תת קרקעיים המכילים קריפטות ועוד. כמו כן סיפר גם על מבנה גדול בראש הגבעה, ותיאר תבליטים שמצא בו, כגון כתובת יוונית המקיפה תבליט דקל שעדיין קיים וניתן לראות אותו בתמונות המצורפות. הוא ציין גם שחלקים מהמבנה נבנו מחדש, לדעתו בתקופה הערבית.

החורבה חוזרת לחיים

ככל הנראה, בערך באותה התקופה בה ביקר שומאכר באל-רמ’תאניה, נוסד במקום ישוב הקבע הערבי-בדואי. למשך תקופה קצרה באותם שנים התקיימה במקום גם התיישבות יהודית.

דו-קיום בגולן

בשלהי 1885, לאחר רכישה של כ-15,000 דונם מהאדמות באיזור הכפר, הגיעו לאל-רמת’אניה 35 משפחות מאנשי אגודת “בית יהודה” מצפת (אשר שמה שונה באותם ימים ל”בני יהודה”). אנשי האגודה היהודים התיישבו במקום לצד הערבים, ובין השאר התגוררו במבנה הגדול אשר בראש הגבעה, המבנה ששומאכר הזכיר שנה לפני כן. התושבים הטריים זרעו שדות בעזרת שכניהם הערבים, קנו מהם בהקפה כמה צמדי בקר והבטיחו לשלם כשהתבואה תאסף. באביב 1886 מנו היהודים באל-רמת’אניה 40 משפחות, כ-200 נפשות. עד יולי של אותה שנה צמחה אוכלוסייתם ל-52 משפחות.
המתיישבים סיפרו, במכתב לעיתון העברי “הצפירה”, כי שם הכפר מקורו בחורבות רומיות המצויות במקום: “האחוזה הזאת תקרא היום בערבי בשם חירבעט בעללד רומסאניע וביאורו: חרבות עיר רומית, יען היתה מימי קדם עיר גדולה להרומים אשר ישבו בה לפנים, ועוד היום נמצא חרבות רבות שרידי בנינים עתיקים.”
המתיישבים היהודים חיו במקום בעוני קשה. תרומות כספיות שהבטיח להעביר להם העסקן הציוני לורנס אוליפנט בוששו להגיע. למרות זאת, במכתביהם לעיתונים מציירים המתיישבים תמונה כמעט אידילית של המקום: “אויר המקום קר ובריא מאד ורוח צחה מרחפת עליו בעתותי קיץ, המים טובים ומתוקים וקלים, והאדמה דשנה ופוריה מאד מוכשרת לכל זרע תבואה וירק וכל עץ פרי”.
גם יחסיהם של מתיישבי בני יהודה ושכניהם הבדואים היו טובים. במכתב מאפריל 1886 כתבו המתיישבים על “שכנינו הערביאים אשר המה אחוזי יד האחוה איתנו”, וביולי של אותה שנה שיבחו שוב את יחסי השכנות וסיפרו כי “יושבי המקום המה ערביאים בני אמונת מחמד והמה אנשי אמונה אשר לא ישלחו בעולתה ידיהם, ואוהבים את עם ישראל בני שם בכל לבם”.

לאחר פחות משנתיים של התיישבות במקום, התברר כי רכישת האדמות המקורית לא נעשתה כדין. מצבם הכלכלי הירוד של המתיישבים הקשה עליהם לפתור את בעיות הבירוקרטיה וכך לא עלה בידם לרשום את הקרקע על שמם. לפיכך, נאלצו “בני יהודה” לעזוב את אל-רמת’אניה ב-1887. זמן קצר אחרי עזיבתם, ניסו שוב את מזלם והגיעו לדרום רמת הגולן, להקים מחדש את המושבה, הפעם באדמות הכפר ביר אל-שכום.

הישן הופך חדש – מחורבות לבתים

בביקור חוזר באיזור שערך במקום, ב-1913, סיפר שומאכר כי במקום התיישבו כ-150 טורקמנים, אך נראה כי במקרה זה הוא ביקר בכפר רזאניה הסמוך, שכן לא הזכיר שרידים ארכיאולוגיים במקום.

במרוצת השנים פינו תושבי אל-רמת’אניה את ערימות האבנים העתיקות אשר היו במקום, והשתמשו בהם לבניית בתים ולשיקום המבנים העתיקים ששרידיהם עוד נותרו מתחת לעיי החורבות. שרידי המבנים העתיקים נותרו ככל הנראה מההתיישבות בתקופה הביזנטית.
רוב בתי הכפר הסורי נבנו בשיטות בנייה עתיקות. ישנם כמה בתים שנבנו גם הם מאבני בזלת, אך בשיטות מודרניות יותר, האופייניות לבנייה בגולן בתקופה העות’מאנית המאוחרת.
הצ’רקסים בכפר, למרות שהיוו מיעוט קטן מהתושבים, הקימו במקום מסגד מרשים, שנהרס לאחר מלחמת ששת הימים (תמונה בהמשך המאמר).

במפקד האוכלוסין הסורי ב-1960 נמנו באל-רמת’אניה 541 תושבים. לפי ההערכות, ערב מלחמת ששת הימים ישבו בכפר כ-700 איש, אשר התפרנסו מגידול דגנים, ירקות, בקר וצאן.

התושבים נעקרו, בתיהם נשארו

במלחמת ששת הימים ב-1967 נכבש הגולן על-ידי כוחות צה”ל. תושבי אל-רמת’אניה ברחו מאימת המלחמה אל השדות הסמוכים עד יעבור זעם, אך כמו שאר תושבי הגולן, מלבד הדרוזים, לא הורשו לחזור לכפרם ונעקרו מהרמה.
לאחר סיום המלחמה נערכו סקירות ארכיאולוגיות נרחבות ברמת הגולן ואל-רמת’אניה הוכר כאתר ארכיאולוגי בעקבות שלל השרידים העתיקים שנמצאו בו. כך ניצל גם מההרס הנרחב שבוצע בכפרים ברמה, ורוב בתי הכפר נותרו עומדים על תילם.
תושבי אל-רמת’אניה העקורים עברו ברובם לעיר אל-חג’ר אל-אסווד שמדרום לדמשק.

בתחילת מלחמת יום הכיפורים, ב-1973, כוחות הצבא הסורי השתלטו על איזור אל-ח’שניה, כולל אל-רמת’אניה הסמוכה. כמה ימים לאחר מכן צה”ל כבש מחדש את השטח, לאחר קרבות שריון עזים.

בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת, עלו הצעות, שלא הבשילו לכדי מימוש, להקים באל-רמת’אניה ישוב יהודי-ישראלי חדש, כמעין הנצחה לניסיון ההתיישבות של בני יהודה במאה ה-19.

מה שנותר מהעבר – שרידי הכפר כיום

למרות ההכרה במקום כאתר בעל חשיבות ארכיאולוגית, הכפר לא הפך לאתר עתיקות מוסדר ורשמי. רוב תשומת הלב של הארכיאולוגים הישראלים בגולן הופנתה למקומות בהם נמצאו שרידים משמעותיים של התיישבות יהודית, ואל-רמת’אניה נותר כחורבה נטושה בלב שטח אש צה”לי. ב-1980 דווח כי עקב אימוני הצבא, נפגעו חלק מהעתיקות באתר.

כיום, למרות ההזנחה, הכפר נשאר משומר בצורה מרשימה, כולל בתים שלמים, רחובות ועיטורים יפים (למרות שחלק נגנבו ככל הנראה לאורך השנים) ויכל להיות בקלות אתר ארכיאולוגי המושך מטיילים רבים. במקום זאת, הוא עומד נטוש ועזוב בשטח אש, בין עדרי פרות וטנקים הרוסים.

---

לסיום, אצרף פה קטע מכתבה של “הארץ” מ-2010, שכולל את עדותו של אחד מבני הכפר:
“”ביום שבו התחילו הטנקים לכבוש את הגולן, אספנו צרור קטן של חפצים ויצאנו אל השדות”, מספר נאדי ט’, שנולד וגדל בכפר רמתאנייה. הוא היה בן 13 כשפרצה המלחמה. לדבריו, פרט לכמה זקנים וחולים שנשארו בבתים כך נהגו כל תושבי הכפר באותו היום. “לקחנו מעט דברים, בעיקר קצת אוכל, שמיכות ובגדים, כי הלילות ביוני יכולים להיות קרים בגולן. רציתי לקחת גם את המחברות שלי ושני ספרים שלקחתי בהשאלה מחבר שגר בחושנייה, אבל אבא אמר שאין טעם, כי בקרוב נחזור הביתה וכדאי שאקח רק דברים שאני ממש צריך”.
עד היום מצטער נאדי על כך שלא לקח את המחברות. הוא כתב בהן יומן-ילדות שנעלם. איתו נעלמו הספרים, האופניים החדשים שקנה לו דודו בדמשק ומדליית זהב בריצת 100 מטר, שבה זכה נאדי בתחרות מחוזית שנערכה בקונייטרה, כמה חודשים לפני המלחמה. אך הזיכרונות לא נעלמו. “היו לנו חיים טובים ברמתאנייה, חיים פשוטים וצנועים, בלי טלוויזיה וכל המותרות שילדים גדלים איתן כיום. אולי זו נוסטלגיה של בני שישים, אך כל זיכרונותי מרמתאנייה צבועים רק בגוונים יפים. כילד הייתי הולך לרחוץ במעיין שהיה צמוד לכפר. עד היום אני זוכר את טעם המים שלו. בשום מקום בעולם עוד לא נתקלתי במים כל כך טובים. הייתי גם מטייל הרבה בשדות מסביב לכפר וכשהייתי בן עשר בניתי בית מעץ בין הענפים של אחד מעצי התאנה שגדלו בחצר הבית שלנו. היו לי הרבה חברים בכפר ובחושנייה הסמוכה, שם למדתי בבית הספר.

“החקלאות היתה מקור הפרנסה העיקרי של תושבי הכפר”, מספר נאדי. “כילדים, מגיל צעיר היינו עובדים בשדות. בשבילנו זה היה בעיקר משחק ונהנינו לעזור להורים בעבודה בחלקות, שהיו קטנות מאוד. לא היו טרקטורים או ציוד מכאני אחר לעבודה החקלאית. למיטב זיכרוני אפילו לא היו משאבות מים. רוב החלקות הושקו בתעלות שיצאו מאחד משני המעיינות שהיו ליד הכפר. חשמל היה בבתים רק בשעות הערב, כשהפעילו גנרטור. לפעמים היינו נוסעים לקונייטרה. שם היה קולנוע גדול והרבה חנויות. לחושנייה היינו הולכים ברגל או על האופניים. לפעמים היינו רוכבים על חמורים או סוסים”.
שלושה ימים נשאר נאדי עם כלבו ח’ליל, ארבעת אחיו, שני הוריו וסבתו הזקנה בשדות הקרובים לרמתאנייה, צופים על הבית, מנסים להעריך מה יהיה גורלם. הוא מספר כי בלילות היה אביו חוזר אל הכפר כדי לחלוב את שתי הפרות של המשפחה ולהביא נתחי בשר מיובשים וצנצנת ריבה שאמו נהגה לרקוח מתאנים. אבל הוא לא הורשה להצטרף אל אביו ולא חזר אל ביתו לעולם. “

---

בתמונות המצורפות, מלבד הסט שצילמתי במקום, צירפתי עוד שתי תמונות שצולמו בכפר זמן קצר לאחר כיבושו, מתוך סקר רשות העתיקות.

עדכון: 24 בינואר 2023

מקורות:
1. קלודין דופין ושמעון גיבסון, “יישובים עתיקים וסביבתם בלב הגולן – תוצאותיהן של עשר שנות סקר (1978-1988)”
2. סקר רשות העתיקות, אתר א-רמת’ניה
3. שומאכר, 1888
4. שומאכר, 1913
5. “זוכרות את כיבוש הגולן”, עמותת זוכרות
6. ישובים סוריים שישראל הרסה ברמת הגולן במלחמה ב-1967″, עמותת זוכרות
7. “قرية الرمثانية”, ashtar.net
8. “”الرمثانية”.. آثار الأرض البركانية”, אתר eSyria
9. “א-רמת’אניה Ar-Ramthaniyya الرمثانيّة”, nakba-online
10. מרטין סיקר, “Reshaping Palestine: From Muhammad Ali to the British Mandate, 1831-1922”
11. “מה קרה ל-130 אלף האזרחים הסורים שהתגוררו ברמת הגולן ביוני 1967?”, הארץ, 29.7.2010
12. “الرمثانية”, ויקיפדיה בערבית
13. “רמת’ניה”, ויקיפדיה בעברית
14. “צייר האותיות הזעירות”, דבר 21.4.1972
15: “בבית יהודי מתקופת התלמוד”, דבר 20.4.1969
16. “פגיעות חמורות בעתיקות הגולן”, דבר, 10.7.1980
17. “נאשם ה”טרור היהודי” מארגן חגיגות מהכלא”, מעריב, 2.7.1984
18. “בית יהודה (גלן בבשן)”, הצבי, 19.2.1886
19. “קולוניא חדשה”, המגיד, 8.10.1885
20. “חדשות לבית ישראל”, חבצלת, 20.8.1886
21. “עכו”, חבצלת, 17.8.1888
22. “עזרת סופרים”, המליץ, 9.5.1888
23. “אזיען”, המגיד, 17.3.1887
24. “אזיען”, המגיד, 27.1.1887
25. מכתב מאת אברהם קאנסטאנטינאווסקע, המגיד, 28.10.1886
26. “ע”ר המושב בני יהודה”, חבצלת, 27.8.1886
27. “נחלת בני יהודה”, המגיד, 20.8.1886
28. “ירושלים י”א תמוז”, הצפירה, 30.7.1886
29. “ירושלם”, חבצלת, 18.5.1886
30. “עזרת סופרים”, המליץ, 3.5.1886
31. “פאריז. בירח ניסן תרמ”ו לפ”ק”, הצפירה, 15.4.1886
32. “ועד החברה “בני-יהודה” מיסדי הישוב לעבודת האדמה בגולן ארץ הבשן והגלעד”, הצפירה, 15.4.1886
33. “נחלת בני יהודה”, הצפירה, 15.7.1886
34. “נחלת בני יהודה”, הצפירה, 16.7.1886
35. “נחלת בני יהודה”, הצפירה, 18.7.1886
36. “נחלת בני יהודה”, הצפירה, 25.7.1886
37. עזרת סופרים. נחלת בני יהודה”, המליץ, 30.7.1887
38. “קול קורא לעזרת בני יהודה!”, הצבי, 30.4.1886
39. “קדמוניות ארץ הגולן”, למרחב, 7.4.1968
40. “בעקבות ראשונים”, למרחב, 10.11.1967
41, “בין אוליפנט ו”בני יהודה””, דבר, 12.12.1975